מדען קוגניטיבי פותח צוהר למציאות שמסתתרת מעבר לחושים שלנו

הנופים היפים שאתם מזהים בטבע, המכוניות שאתם רואים בדרך לעבודה, ואפילו דלת הכניסה לבית שלכם – אינם אמיתיים. זה לא שמשהו לא בסדר עם הראייה שלכם. להיפך, היא מצוינת. אבל פרופסור דונלד הופמן טוען ששימוש בעיניים שלנו ככלל אינו מייצג נאמנה את המציאות הממשית. וכמוה, כך גם יתר החושים – התפיסה שלנו מאפשרת לנו גישה שמוגבלת רק למעטפת החיצונית של המציאות, בעוד שאת טבעה האמיתי עדיין איננו מסוגלים לפענח. אם נביט בעץ, למשל, הוא אכן שם, אבל הוא רק שחקן בהצגה. המציאות האמיתית נמצאת מאחורי הקלעים.

הופמן, חוקר הכרה מאוניברסיטת קליפורניה באירוויין, עוסק בקוגניציה האנושית בדגש על תפיסת המציאות. לאורך ההיסטוריה התחבטו גדולי המוחות בשאלת המציאות – עד כמה החושים שלנו מייצגים נאמנה את מה שקורה שם בחוץ? האם המציאות ממשיכה להתקיים גם כשאנו לא מביטים בה? האם עץ שנופל ביער אכן נפל אם אף אחד לא שמע אותו? מאפלטון, דרך דקארט ועד המדע המודרני – תיאוריות שונות מנסות להסביר מה בעצם קורה שם מחוץ לקופסה הקטנה שמונחת על כתפינו. הופמן מציג גישה "רדיקלית", כדבריו, ולפיה כל החוויות שלנו אינן אלא טריקים אבולוציוניים שנועדו להסוות את המציאות הממשית. אנו מסוגלים לתפוס אך ורק את "ממשק המשתמש" של מנגנון נסתר, ואחד האתגרים הגדולים של האנושות הוא למצוא את הפתח אל המנגנון הזה.

המוח משחזר את המציאות

ביסוד התיאוריה של הופמן עומדת שאלה פשוטה – האם אנו רואים את המציאות כפי שהיא? אחד הרמזים הבולטים בהיסטוריה לתשובה אפשרית הוא צורתו של כדור הארץ: האמונה כי הוא שטוח הייתה כה דוגמטית, עד כי היה זה בגדר סכנת חיים להעלות השערה אחרת. בני האדם חוו את הכוכב בצורה שטוחה, וככה אנו חווים אותו גם היום – דבר לא השתנה. ובכל זאת, המדע הוכיח כי התפיסה הטעתה אותנו וכדור הארץ הוא עגול. גלילאו, שהיה האחראי הבולט לניפוץ המיתוס, כתב פעם: "אני סבור שטעמים, ריחות, צבעים וכן הלאה, שוכנים בתודעה. מכאן – אם היצורים החיים ייעלמו, כל האיכויות הללו ייעלמו."

אז עד כמה ניתן לסמוך על החושים שמתווכים לנו את המציאות? כדי לענות על שאלה זו, פונה הופמן למדע הנוירולוגיה ומתאר את תהליך עיבוד המידע במוח. בעין קיים מנגנון ביו-מכני שלוכד את האור הדרוש ליצירת תמונה. אבל התמונה לא נוצרת בעין, אלא במוח – שם מיליארדי נוירונים ואלקטרונים מרכיבים מחדש את המידע שעבר דרך העין. וכשמרכיבים מידע מחדש, לפעמים יש טעויות, או פרשנויות שאינן תואמות למקור, כפי שניתן לראות באשליות אופטיות או להאזין לאשליות סאונד.

האם שחזור מדויק של המציאות הוא מנגנון הישרדות אבולוציוני?

עד כמה מנגנון הראייה מדויק כשזה נוגע לשחזור של המציאות? אם שואלים נוירולוגים מסוימים, הם טוענים שמדויק מאוד ומצביעים על  האבולוציה: ככל שלפרט מסוים יכולת גבוהה יותר להרכיב במוחו תמונה מדויקת יותר של סביבתו, כך גדל הסיכוי שלו לשרוד ולהביא צאצאים. לאחר מיליוני שנות אבולוציה, כל היצורים החיים היום אמורים להרכיב את המציאות במוחם ברמה קרובה מאוד למקור.

אבל הופמן עוצר ושואל – רגע, האם זה באמת מה שקורה בטבע? הוא מספר כי באוסטרליה נאלצו להחליף את צבעם של בקבוקי הבירה החומים, בעקבות הדמיון שלהם – לא רק בצבע, אלא גם בדפוס ובברק – לזן מסוים של חיפושיות. הזכרים טעו לזהות את הבקבוק כחיפושית נקבה – והזן כמעט נכחד בהיעדר התרבות. "זכרים הצליחו למצוא נקבות במשך אלפי או מיליוני שנים. נראה היה שהם רואים את המציאות כהווייתה, אבל מסתבר שלא. האבולוציה תעתעה בהם", מסכם הופמן.

מה שחשוב עבור השרידות האבולוציונית הוא הכשירות, ולא המציאות כהווייתה. במילים פשוטות – אם אני לקוי ראייה ויכול לזהות תפוח רק בשחור לבן, אך עדיין מסוגל לאכול אותו – יש לי יתרון משמעותי על פני נץ שמסוגל לראות את התפוח מגובה 200 מטר באיכות HD ולהתביית עליו תוך כדי תעופה –  אבל לא יכול לאכול אותו. כלומר, הדיוק בשחזור המציאות אינו משמעותי יותר מבחינה אבולוציונית ממידת הכשירות של כל יצור.

הופמן ביצע סימולציות הבודקות את סיכויי ההישרדות של יצורים שונים על בסיס מודלים מתמטיים. התוצאות עומדות בקנה אחד עם המקרה של החיפושית האוסטרלית. "מצטער לאכזב אתכם," הוא אומר, "אבל היכולת לתפוס את המציאות נכחדת. כמעט בכל הדמיה, יצורים שלא רואים אף מציאות אבל הם בעלי כשירויות הולמות גורמים להכחדת כל היצורים שתופסים את המציאות כפי שהיא".

בשורה התחתונה, כשזה נוגע לקשר בין תפיסה מדויקת של המציאות ובין סיכויי ההישרדות, "אנו לא רואים את המציאות כפי שהיא. אנו בנויים מתכסיסים ותעתועים השומרים אותנו בחיים".

משל שולחן העבודה

תפיסה מדויקת של המציאות אינה תורמת להישרדותנו, ומסתבר שהיא אפילו טריק שנועד מלכתחילה רק להסוות את המציאות הממשית, כדי להעלות את סיכויי ההישרדות. אבל איך תיווך משובש של המציאות יכול להיות חיובי עבורנו? "למרבה המזל, יש לנו מטפורה שבאה לעזרתנו: ממשק המחשב של שולחן העבודה".

המציאות הממשית של המחשב היא קודים, אלגוריתמים, מעגלים חשמליים, מוליכי כבלים וכן הלאה. כדי לכתוב או לקרוא את השורות האלה, אין לנו מה לעשות עם "המציאות הממשית" של המחשב. כדי שנוכל לבצע פעולה כלשהי אנו זקוקים לממשק משתמש – שולחן העבודה והאייקונים שעליו. "לפיכך, הרעיון הוא שגם האבולוציה העניקה לנו ממשק המסתיר את המציאות ומכוון אותנו להתנהגות סתגלנית. זמן ומרחב, כפי שאנו תופסים אותם, הם הממשק שלנו. העצמים הם פשוט אייקונים על הממשק".

האם זה אומר שכל מה שאנחנו חווים הוא לא אמיתי? הופמן מציע לא לקחת את ה"אייקונים" בצורה פשטנית. האובייקטים שמסווים את המציאות עדיין נמצאים בקשר ישיר אתה ומשפיעים על החיים שלנו בפועל. הוא משתמש בדוגמה של רכבת דוהרת – היא אמנם רק אייקון שנמצא בתודעה שלנו, אבל אם נעמוד בדרכה היא תביא את התודעה הזו לסיומה. כלומר, אנחנו לא חיים בתוך חלום מדומיין – המציאות הממשית מקיפה אותנו ואנו מתקיימים בתוכה. עם זאת, אנחנו יכולים לתפוס רק את הביטויים שלה.

מהו טיבה האמיתי של המציאות?

"קיים שם משהו כאשר אנו לא מסתכלים, אבל זה לא חלל-זמן ועצמים פיזיים. קשה לנו להשתחרר מחלל-זמן ועצמים", טוען הופמן, "כי אנחנו עיוורים לעיוורון שלנו". אחת הטענות נגד הגישה הזו היא שקיים פרדוקס בניסיון להגיע למציאות האמיתית דרך כלים של ממשק המשתמש. הרי כל זמן שנשתמש בכלים של העולם הנתפס, לא נוכל לצאת החוצה. החיבור למציאות שמעבר הוא מה שפרקטיקות רוחניות כמו מדיטציה או קבלה מנסות לעשות: לחבר את התודעה לאינסוף, ליקום או לכל צורה אחרת של מציאות-על ממשית. והופמן לא מתעלם מכך כשהוא מתייחס לכלי ההכרה שלנו: "כאשר יש לי חוויית מציאות שאני מתאר כמוח או נוירונים, אני בא במגע עם מציאות, אבל אותה מציאות אינה מוח או נוירונים ואינה דומה כלל למוח או נוירונים".

נדמה שאנו נותרים עם יותר שאלות מתשובות לגבי אופייה האמיתי של המציאות, אבל השתחררות מהתיאוריות הקודמות מאפשרת לנו לנסות כיוונים חדשים בפתרון התעלומה הגדולה ביותר בתולדות האנושות. כיום ישנן תיאוריות שונות בעניין, למשל שהמציאות היא מכונה המייצרת את כל החוויות התודעתיות שלנו, תיאוריית המטריקס שנמצאת על הפרק כבר תקופה ארוכה וייתכן גם ש"המציאות היא מין רשת ענקית של פעולות-תגובות של יצורים בעלי תודעה, פשוטה ומורכבת, היוצרת מאחד לשני את חוויית המציאות".

על פי התיאוריה של הופמן אנו חיים את חיינו בקשר עקיף עם המציאות האמיתית. הן במדע והן בעולם הרוח קיימת הסכמה שיש לנו עוד מה לגלות, וכאשר נפתור את החידה ייתכן שכל השאלות הקיומיות יקבלו תשובה, מאחר שלדעת הופמן "אותה מציאות, מה שלא תהיה, היא המקור האמיתי של הסיבתיות בעולם".

כתבות נוספות שעשויות לעניין אותך:

7 תיאוריות שמאתגרות את כל מה שחשבתם על המציאות

מיהו החתול שמשגע פיזיקאים בעולם עם שאלות קיומיות?

8 חידות קיומיות שהאנושות עוד לא פתרה

עוד מרדיו מהות החיים:

קריאה בודהיסטית בכתביה של לאה גולדברג