הרב מכר ״לממש את הטוב שבך״ עכשיו בחנויות הספרים, לרכישה לחצו כאן X

מהו יופי? זוהי תשובתו של אחד הסופרים הגדולים בהיסטוריה...


31 בינואר, 2018

כשאנו מביטים באדם מרשים, בנוף מרהיב או בבעל חיים מלא הוד, קל לנו מאוד לקבוע כי הוא יפה. האינטואיציה לא משחקת משחקים – יופי הוא דבר שאנו חווים בצורה מלאה, בטבעיות וללא ספקות. אבל בניגוד לבהירות ולקלות של תפיסת היופי, קשה לנו מאוד להגדיר מהו יופי, מהו אותו סט של תכונות שהופך אובייקט מסוים ליפה. סברה רווחת היא שסימטריה היא תכונה דומיננטית בקביעת יופי, אבל זהו מרכיב חלקי מאוד. תוכלו, למשל, לחוות יופי בקריאת ספר, אבל תתקשו מאוד לקבוע כי הוא נובע מהסימטריה של העלילה. אז מהו יופי? מהי התשתית המטפיזית של יופי?

אחד הניסיונות המעניינים והנועזים לגדר את היופי היה של הסופר, המשורר והפילוסוף האמריקאי בן המאה ה-19, ראלף וולדו אמרסון. הבלוג brain Pickings דלה ממאגרי המידע האינסופיים שברשת הרצאה שהעביר אמרסון בשנת 1855. בהרצאה הוא מנסה לטוות את הקווים הכלליים של יופי, ועל אף שכמה מהרעיונות עשויים להישמע מיושנים ממרחק של 160 שנה, מעניין לשמוע את דבריו הנוגעים ל-DNA הבלתי ניתן לשינוי של יופי.

בשלב זה כדאי לשאול – האם איננו חוטאים ביומרנות כשאנו מנסים להגדיר יופי? גם אמרסון האמין שלא נכון יהיה לתת הגדרה קלאסית, ובמקום זאת פרש סט של מאפיינים שביחד יוצרים את אותה תשתית שיופי בנוי עליה. המשימה שלקח על עצמו אמרסון אינה פשוטה, אבל כבר בתחילת ההרצאה נראה כי מדובר במוח שמסוגל להסתכל על העולם מזוויות מיוחדות. "יופי הוא הצורה שדרכה מעדיף האינטלקט לחקור את העולם". כך, במילים בודדות, קושר אמרסון בין יופי ובין סקרנות, תבונה ורצון חופשי. במילים אחרות, היופי הוא מצב ברירת המחדל שבו היינו רוצים לחוות כמה שיותר חוויות בחיים.

חקירת העולם מפגישה אותנו עם הרבה אלמנטים של יופי, כמו הטבע. אבל בפועל אנו רואים רק את פני השטח, וכדי להבין את היופי באמת יש להיכנס לעומק. אמרסון מצטט את יוהן וולפגנג פון גתה בהקשר זה: "היפה הוא ההתגלמות של חוקי טבע סודיים, אשר, מלבד ביטויים החזותי, יהיו לנצח נסתרים מאתנו".

ראלף וולדו אמרסון 1803-1882.

באדיבות: Wikimedia.

 

פשטות ויעילות

אמרסון מתחיל לפרוט את התכונות, המרכיבים והמאפיינים של יופי המסתתר בחוקי הטבע, ומתייחס ראשונה לפשטות. לשיטתו, דבר פשוט הוא נטול חלקים עודפים, כזה שמתוכנן בדיוק כדי למלא את מטרתו. הוא קורא לזה "הממוצע של קיצונים רבים". כלומר, אנו רואים יופי בכל דבר שמכיל את מינימום המורכבות הנדרשת כדי להגשים את ייעודו בעולם.

אפשר לומר שהיופי שבפשטות נובע מהיעילות של אובייקט כלשהו, ואמרסון מדגים: "יופי נשען על צורך... התא של הדבורה בנוי בזווית שמעניקה את החוזק המרבי בכמות הדונג הנמוכה ביותר, נוצת הציפור נותנת את כוח ההינף הגבוה ביותר, במשקל הנמוך ביותר". ולא רק בטבע ניתן לראות את היופי שבפשטות. אנו נהנים לקרוא ציטוטים ופתגמים כי הם מעבירים מסר רחב היקף על היבט מסוים בחיים, ועושים זאת בשימוש מינימלי במילים. וכפי שמנסח זאת אמרסון, "זו הוכחה לתרבות גבוהה, לומר את הדברים כבדי המשקל בדרך הפשוטה ביותר".

נקודת המוצא של תכונת הפשטות היא שלכל דבר יש מטרה בחיים והיא זו שמגדירה את המבנה ואת המאפיינים שלו. היופי, אם כן, הוא תוצאה של פונקציונליות. ולא רק ברובד המכני, כמו נוצת הציפור, אלא גם במובן עמוק יותר, רעיוני. אמרסון מסביר כי "[מעניין אותנו] רק מה שזורם עם החיים, מה שהוא מאמץ להגיע אל מעבר. העונג שארמון או מקדש מעניקים לעין הוא שסדר ושיטתיות הועברו לאבנים כך שהן מדברות ומתקשרות על פי חוקי הגיאומטריה, והופכות לרכות או נשגבות בהבעתן. יופי הוא רגע המעבר, כאילו הצורה בדיוק הייתה מוכנה לזרום לצורה אחרת". כלומר, היופי שוכן במקומות שבהם יש תנועה של החיים, בין אם זו ציפור שעפה ובין אם אבנים שהופכות לארמון. כל מטרה כרוכה בתהליך, וכשאנו רואים אובייקטים שנעים לכיוון הגשמת מטרתם בצורה יעילה ופשוטה – אנו חווים יופי.


הדרגתיות וקוהרנטיות

על הטיעון הבא יהיו מי שיחלקו, אבל לא ניתן לסתור את ההיגיון שבו. אמרסון טוען שתכונה אסתטית חשובה היא דירוג. כוונתו היא שהיופי נובע מהציפייה לבאות. שרירותיות ופתאומיות אינן מוערכות כתכונות של יופי. לאובייקט צריך להיות היגיון פנימי, לוגיקה שמכתיבה את צורתו או פעולתו. למשל במוזיקה, כאשר מבצעים מעבר בין קטעים, על היוצר לסבר את האוזן באמצעות צלילים מתווכים. מעבר חד ייחשב כבוטה וסר טעם.

צריך לזכור שמדובר במאה ה-19, ומאז עברה התרבות גלגולים רבים. ייתכן והיום מעבר פתאומי בשיר ייחשב כמפתיע וחיובי, ובאותו האופן גם תפנית עלילתית בסרט תיחשב לעניין מוערך. אבל גם בהקשר של פתאומיות ומעבר לא מדורג, שנחשבים יפים ומוערכים במגוון ז'אנרים, אפשר לומר שהם עדיין נמצאים בתוך כללי משחק קבועים שמגדירים את הז'אנר. אם ניקח, למשל, מוזיקת רוק, הרי שמעברים פתאומיים נחשבים לשיאים רגשיים בשיר. אבל המאזין יודע שמתישהו יגיע מעבר פתאומי – זה חלק מהחוקים החדשים של מדרג שקבע לעצמו הז'אנר. על פי אותו היגיון, אם אחרי מנגינת גיטרה עדינה יגיע בפתאומיות קטע סוער של כל הכלים יחד – זה נחשב למדרג לגיטימי, משחק בתוך גבולות הלוגיקה של השיר. אבל אם במקום קטע סוער תבוא מנגינת ילדים, סביר שיימצאו לשיר כזה מעט אוהדים.

מובן שיש יוצאים מן הכלל שזכו להצלחה למרות שבירת הלוגיקה הפנימית של הז'אנר, אבל בכך הם פשוט קבעו מחדש את הגבולות שלו. השיר paranoid android של רדיוהד הוא דוגמה טובה לשבירת מדרג שהפכה לנורמה. כשיצא לאור בשנת 1997, הקהל והמבקרים לא ממש ידעו איך לאכול אותו. היום הוא נחשב ליצירה מכוננת.


אבולוציה וחיי נצח

מאפיין נוסף של יופי בעיני אמרסון הוא הנצחיות שלו. כאשר המין האנושי נתקל במשהו יפה, הוא מנסה לשמר אותו ככל הניתן. ואילו כאשר משהו אינו עומד בקריטריונים האסתטיים שלנו, אנו מנסים להימנע ממנו. יש כאן תהליך אבולוציוני בחזקת "היפה שורד". כמובן שעל פי טיעון זה אנו אמורים להיתקל במעט מאוד תופעות מכוערות ובהרבה דברים יפים. תרבות פופולרית היא אולי אחת ההוכחות החותכות לנכונות הטענה של אמרסון, שכן תרבות ההמונים מאמצת את מה שיפה, מפיצה ומשחזרת אותו, עד שלעתים היופי שלו נשחק בעיני רבים.

אמרסון מתאר את שימור היופי והנצחיות שלו במילים הבאות: "[הכותבים] מחברים עותק של גרסה ושולחים אותו לעיתון, והמין האנושי לוקח בעלות עליו כך שהוא ייעלם". ומוסיף: "בערים שלנו בניין מכוער במהרה נעלם ולעולם לא חוזר, אך כל בניין יפה משועתק ומשופר כך שכל הבונים והנגרים עובדים כדי לחזור ולשמר את הצורה המוסכמת, בעוד שהמכוערים נכחדים". אם זה בחיבור מאמר ואם באדריכלות, התפוצה הרחבה ועצם הקיום של אובייקט, יש בהם כדי להעיד על יופיו.


יופיו של האדם

אחד השיאים של יופי הוא האדם, וליתר דיוק, לפחות על פי אמרסון – האישה. הוא מדבר באריכות על נשגבותה של האישה ועל ההשפעה הרבה של יופייה על הסביבה. אך באותה נשימה הוא מבהיר כי המראה החיצוני של אישה הוא החלק הפחות מהותי של היופי. "לא היופי הוא שמעורר את התשוקה העמוקה ביותר. יופי ללא חן הוא כמו קרס ללא פיתיון". היופי שמשתמר ואינו נעלם עם הזמן מגיע מפנימיותה של האישה. את הקלישאה זו הוא היטיב לתאר במילים הבאות: "הקרינה של צורה האנושית, גם אם מדהימה לעתים, היא רק התפרצות של יופי לכמה שנים... ואצל הרוב נעלמת במהירות. אבל אנו נשארים מעריצים שלו רק על ידי העברת העניין שלנו למצוינות הפנימית".

בדברים אלה באה לידי ביטוי אותה טענה שהעלה אמרסון בהקשר של פשטות – יופי נמצא במקום שמבעד לחזות, במהות, בנקודות המעבר שבהן "הצורה בדיוק הייתה מוכנה לזרום לצורה אחרת" – מיופי חיצוני ליופי פנימי. במקביל באה לידי ביטוי טענת הנצחיות, כיוון שהיפה באמת הוא מה שמצליח להשתמר. ואולי מכיוון שששתי הטענות הללו מצטלבות יחד במקרה של האישה, אמרסון רואה בה את פסגת היופי.


יופי שוכן בדמיון

אוסף התכונות שמתאר הפילוסוף הנודע מנסה להתחקות אחר האופי החמקמק של היופי. אמרסון עושה מהלך מחשבתי מאוד חכם וכולל את החמקמקות הזו ברשימת התכונות של היופי. כלומר, אי יכולת ההגדרה של יופי – היא בעצמה תכונה מגדירה של יופי. הוא אומר כי "דברים יכולים להיות מצודדי עין, מלאי חן, עשירים, אלגנטיים ונאים, אולם עד שהם מדברים עם הדמיון, הם עדיין לא יפים". כשאנו באים במגע ישיר וגשמי עם המציאות, היופי לא נמצא שם. הוא נמצא במקומות שבהם הדמיון שלנו מתחיל לעבד את המציאות, ו"זו הסיבה שבגינה יופי עדיין חומק מכל אפשרות ניתוח".

לא ניתן לאחוז ביופי, ניתן לחוות אותו. אמרסון מדגים נקודה זו בצורה מופלאה: "הים הוא מקסים, אך כשאנו רוחצים בו היופי נוטש את כל המים שסמוכים אלינו. כיוון שהדמיון והחושים לא ניתנים לסיפוק במקביל". אי אפשר לומר את זה בפשטות רבה יותר – אנו יודעים שמשהו יפה כשאנו חשים בניצוצות במחשבה. היופי של דברים לא קם לחיים אלא כשהוא מתעורר בתוכנו. לכן אמרסון לא מגדיר יופי, אלא מנסה לתאר את התכונות שלו.

האישה היא פסגת היופי עלי אדמות. באדיבות: Wikimedia.

החלקיק האלוהי של היופי

תורות רבות מדברות על מציאות אידאית, מטפיזית, שהיא הביטוי לכל מה שאמיתי. הבודהיזם נשען על זה, הקבלה מדברת על כך, ההינדואיזם עסק בזה, וכך גם דתות ופילוסופיות רבות נוספות. אמרסון מאמין כי הקוסמיות היא אחת התכונות המגדירות יופי אמיתי. בכל דבר יפה קיים רכיב אלוהי שנמצא מעבר לקיום הגשמי שלו. טענה זו מתכתבת עם החמקמקות של היופי ועם התפיסה שלו באמצעות הדמיון בלבד.

"המעלה החדשה שמרכיבה דבר מה יפה היא תכונה קוסמית מסוימת, או כוח שמעיד על קשר לעולם כולו, וכך מרים את האובייקט מעבר לאינדיבידואליות מעוררת רחמים", טוען אמרסון, וממשיך - "כל רכיב טבעי – שמיים, ים, קשת בענן, פרח, תו מוזיקלי – מכיל בתוכו משהו שאינו פרטי, אלא אוניברסלי". היופי נמצא בנפש של הטבע, במקום שבו הדבר הפרטי מבטא אמת כללית על הקיום.

כאן אמרסון סוגר מעגל עם גתה, שאת ציטוטו הביא בתחילת ההרצאה: "היפה הוא ההתגלמות של חוקי טבע סודיים, אשר, מלבד ביטויים החזותי, היו לנצח נסתרים מאתנו". הוא חותם בכך שהיופי שאנו חווים הוא רק ביטוי לתכונה עילאית, בלתי נתפסת אבל כן מורגשת: "אל כל אובייקט יפה נכנס רכיב אלוהי בלתי ניתן למדידה - באותה מידה [הוא נכנס] אל צורות שתחומות בקווי מתאר כמו הרים על רקע האופק, כפי שאל צלילי מוזיקה, או מעמקי החלל. ההיבט האוניברסלי או הטרנסצנדנטלי שקושר אובייקט מסוים אל המציאות שבתוכה הוא מתקיים – הוא זה שמעניק לאובייקט את יופיו.


האם בכלל אפשר להגדיר יופי?

היופי בהרצאה של אמרסון הוא שהיא מכילה ברובה את אותן התכונות שמיוחסות ליופי. הוא פותח בדוגמאות פשוטות, עובר בהדרגתיות לתכונות המורכבות יותר, מצית את הדמיון של הקהל ומחבר אותו לאמת גדולה על החיים. כתוצאה מכך, הטקסט שלו נשמר וחוזר לאופנה גם 160 שנים אחרי שפורסם, שזו, במקרה או לא, עוד תכונה שמעידה על יופי.

ייתכן מאוד שדבריו יעוררו דיון - האם אנו מייחסים יופי לדברים בגלל התכונות שהעמיד אמרסון? למשל, האם היופי נובע מהערכה לתועלת, כלומר אנו קובעים שמשהו הוא יפה מכיוון שהוא משרת אותנו או מגרה את הדמיון שלנו? ואולי אנו מתוכנתים למצוא יופי בדברים שעונים על הקריטריונים שהוא הגדיר? כלומר, ייתכן שהיופי מוגדר מראש ומובנה במציאות. שאלת הביצה והתרנגולת – מה בא קודם, היופי או האדם שתופס אותו - עוסקות במידת השליטה שיש למין האנושי על התפיסה שלו עצמו. ויש גם שאלות נוספות, מוסריות. האם אפשר למצוא יופי גם במשהו שנחשב חסר? כשאמרסון מדבר על היופי שבפונקציונליות, למשל, האם אין יופי בגופו של אדם נכה? קחו למשל את סדרת התמונות הסקסיות של חיילי וחיילות מארינס שנפגעו במלחמות ותועדו על ידי מייקל סטוקס.

בין אם נסכים עם הכול, עם חלק או עם כלום דבר מדבריו, לדבר אחד לא ניתן להתכחש - אמרסון השתדל להימנע מתחימה החלטית. במקום זאת הוא רק הציב נקודות עגינה – וכל אחת מהן פתוחה לפרשנות של המתבונן. בכך הוא דווקא פתח לדיון את עצם ההגדרות והגבולות של יופי והרחיב אותם למחוזות אינסופיים.

 

כתבות נוספות שעשויות לעניין אותך:

מדוע אנו מוצאים שלווה ויופי בסימטריה מושלמת?

ההרצאה השבועית של TED: דוגמנית העל שתשכנע אתכם לא להסתכל על הקנקן

מדוע אנו אוהבים את מה שאנו אוהבים – או: כיצד אנו מפתחים טעם אסתטי?

בועז מזרחי העורך הראשי של מגזין מהות החיים

סיים בהצטיינות תואר בתקשורת עם התמחות שיווקית מהמרכז הבינתחומי, הרצליה. עוסק בכתיבה, עריכה, מדיה חברתית ויצירת סוגים שונים של תוכן משנת 2011. את שעותיו הפנויות מקדיש לקריאה, צילום וספורט.

עוד ממהות החיים

20.02.18
12 עובדות מדעיות שהמין האנושי חייב להכיר ולהעביר הלאה לדורות הבאים
19.02.18
אלן ווטס: התודעה שלנו היא תוצאה של היווצרות היקום – וכך עלינו להתבונן בה
18.02.18
מבזק חדשות טובות – בת 5 הצליחה לשנות מדיניות סביבתית ותגלית קוסמית מפתיעה
15.02.18
ההרצאה השבועית של TED: אילו כלים להתמודדות עם שיברון לב נמצאים בתוכנו?
14.02.18
הפעולות הקטנות ששומרות אותנו מאוזנים – הלוגיקה שמסבירה את קסם הפשטות
13.02.18
מבזק חדשות טובות – שיפור במצב החופים, התקררות גלובלית וכותרות נוספות
11.02.18
ההיסטוריה של הנשיקה – מדוע בני האדם פיתחו את המנהג הזה?
08.02.18
ההרצאה השבועית של TED: הקשר המפתיע בין מערכת העיכול והתודעה שלנו
07.02.18
זמן פנוי יכול להפוך אותנו לשלווים ומאושרים – ומסתבר שיש דרכים לייצר אותו
06.02.18
דן אריאלי: מדוע כדאי להיפתח לדברים חדשים, גם אם הם לא בדיוק כוס התה שלנו
05.02.18
האם נמצאה הסיבה שבגללה בני האדם ושאר בעלי החיים ישנים?
04.02.18
התפריט הרומנטי שלנו – כיצד משפיע תת-המודע על בחירת בני זוג?
01.02.18
ההרצאה השבועית של TED: התבונה האנושית נוסקת כשאנו עובדים באינטימיות עם אחרים
31.01.18
מהו יופי? זוהי תשובתו של אחד הסופרים הגדולים בהיסטוריה...
30.01.18
ג'ים קארי בנאום לבוגרי אוניברסיטת מהרישי – סטנדאפ רוחני עם ערך לחיים
29.01.18
כיצד עזרו גרייטפול-דד לגלות ראיות לקיומה של טלפתיה בין חלומות?
28.01.18
האם כל הזמן הזה שאלנו את עצמנו את השאלה הלא נכונה לגבי אושר?
25.01.18
ההרצאה השבועית של TED: משועממים? אל תמהרו לחפש מה לעשות, תנו למוח רגע לעבוד
24.01.18
האם האנושות עתידה להשתנות מהיסוד? 6 תרחישים שעשויים להשפיע על התשובה
23.01.18
העור השני שלנו - הדרכים הנסתרות שבהן הלבוש משפיע על ההתנהגות