אתנחתא של טבע: לעצור את הזמן בנופה הפיוטי של הרמה הסקוטית


צפון האיים הבריטיים - המקום המושלם לרגע של הוויה


בועז מזרחי | 21 יולי, 2015

אמנים מסוימים מסוגלים לבטא חוויות אישיות ביותר מאמצעי אמנותי אחד, ואולם נדרשת התנסות יוצאת דופן כדי לשלב שני תחומי אמנות לתיאור אובייקט אחד. כזה היה מסעו של הצלם ג'וש בריין להרים הצפוניים של סקוטלנד. הרמה הסקוטית – היילנדס (highlands) – שוכנת בצפון מערב סקוטלנד באזור המאופיין ברכסי הרים בעלי מורדות ירוקים, בפלגי מים החוצים את הארץ לאורכה ולרוחבה ובמפלים הזורמים היישר אל הים מעל צוקי אבן גבוהים. כבשים ידידותיות, שהפכו לאחד מסימני ההיכר המובהקים של סקוטלנד, מעטרות בכתמים של לבן את הסצנה הפסטורלית הירוקה.

הביקור בנופים אלו עורר בבריין משהו עמוק מאוד, ועל אף נטייתו להסתפק לרב בצילום וידיאו וסטילס, הרגיש צורך בממד נוסף כדי להמחיש את חוויית ההיילנדס עבורו, וצירף מעין פואמה שכתב עם המסר הכולל ליצירה: ללכת ולהיות.

לחוות את הנוף ופשוט להיות

בריין ואשתו לא שיערו בנפשם עד כמה יתאהבו בהיילנדס של סקוטלנד, והסרטון עם הטקסט הפואטי מבטא את "התודה הפשוטה" שלהם לזיכרונות מהמסע. בריין כותב שפיסת גן העדן בצפון בריטניה לימדה אותו שיעור: "החיים קצרים. תיהנו מהם. תכייפו. לכו למקום כלשהו שגורם לכם להיות מתוחים. עשו משהו טיפשי לשם שינוי, עשו משהו שאמרתם שתעשו. תבנו זיכרונות. תבנו קשרים. תבנו קצת ילדים. ואז תבנו קצת בלגו. תבנו חיים עם אהוביכם – ולעולם אל תתנו להם ללכת. פשוט לכו, ותהיו".

המשפט החותם את השיעור משקף את מהות הפרויקט והוא גם הכותרת של הווידיאו. האזור ההררי של סקוטלנד מיושב בדלילות והטבע מורגש במלוא השפעתו. מרבדי הירוק, החיבור עם הים, אוויר ההרים והסמליות של הכבשים הרועות בחופשיות – כל אלה מזמינים את המבקר לעצור ופשוט להיות.


הבית הוא המקום שבו אתה נמצא ברוחך

"במילה אחת, היא ריקה", כך פותח בריין את הפואמה על חלקת האלוהים הקטנה שבה ביקר, וממשיך: "בתולית בעלת יופי שלא ניתן להימלט ממנו". הדיירים בהיילנדס משדרים כולם רוגע – צומח, דומם וחי כאחד. "האבנים שהתגלגלו במדרונותיה עדיין ישנות על יצוען הראשוני, בעלי החיים שלה רועים בלי לדאוג לזמן או למקום ללכת אליו. הם קוראים למקום בית בלי צורך בדלת, ללא מנעול או מפתח". התחושה היא שהכול קורה מאליו, בלי מאמץ ובשלווה מוחלטת. "מפלי המים מוצאים את דרכם להיכן שזקוקים להם". אפילו החול, כשנוגעים בו, "מתמזג עם היד, כשהיד הופכת לאחד עם האדמה".

למרות היותו אמריקאי מפורטלנד, אורגון, בריין חוזר על מוטיב הבית, הן לעבור הדיירים הקבועים, והן עבורו, אורח לרגע. בדומה לרבים שמגיעים למקום חדש, התחבר בריין להיילנדס בצורה כל כך עמוקה, עד שהרגיש שם בבית. הוא מיטיב לתאר את התחושה במילים הסוגרות: "מרגע שהגעת אתה בבית. אתה מוצא שקט, מבט אל גן עדן. מקום שאליו אתה יכול ללכת ולהיות".

כתבות נוספות שעשויות לעניין אותך:

הרשמה לניוזלטר של מהות החיים

קיבלנו! תוכן מעורר השראה מבית מהות החיים יגיע אליכם במייל ממש בקרוב.