מדוע סדרי הגודל הזעירים והכבירים ביותר של היקום מעוררים בנו תחושות עזות - והאם יש להם משמעות עבורנו?

דיאלקטיקה היא שיטת רכישת הידע שאחראית, ככל הנראה, למרבית הישגיו של האדם. השתמשו בה הפילוסופים של יוון העתיקה, התנאים שחיברו את המשנה, אנשי תנועת ההשכלה, מדענים, אומנים, חוקרים ולמעשה כל מי שאי פעם שוחח עם אדם בעל דעה שונה משלו. דיאלקטיקה היא תנועה של התפתחות מתוך ניגוד: טענה, טענה שמנגד ויישוב הקונפליקט. הפילוסוף הגרמני הגל הסביר את הדיאלקטיקה באמצעות מודל של תזה, אנטיתזה וסינתזה.

משחק פינג פונג אינטלקטואלי זה הוא הדרך המקובלת ביותר כיום לגשת לטיעונים פילוסופיים ולפתח את הידע האנושי. העיקרון הוא לקחת עמדה מסוימת, לחקור אותה, ולבחון כיצד ניתן להפריך אותה. לא מתוך רצון לבטל את האחר או להאדיר את עצמנו, אלא מתוך שאיפה אותנטית להתקרב אל איזושהי אמת. ד"ר ניק היוז, חוקר פילוסופיה מיוניברסיטי קולג' דבלין, הציג במגזין Aeon מופת של דיאלקטיקה פילוסופית על אחד הנושאים המרתקים ביותר שמעסיקים פילוסופים ומדענים כאחד: סדרי הגודל של היקום. וליתר דיוק, כיצד קנה המידה האינסופי של היקום משפיע על תחושת החשיבות שלנו ועל המשמעות שאנו מייחסים לחיינו. נקודת המוצא היא שברור לנו כי המרחב שאנו תופסים ביקום ופרק הזמן שאנו מבלים בו, הם חסרי חשיבות ברמה שהמוח האנושי אינו מסוגל לכמת או להבין. אם העולם היה גרגיר חול, מדבר סהרה עדיין לא היה מתחיל לגרד את קנה המידה. השאלה היא מה מקומנו בתוך המערכת וכיצד מקום זה משפיע על תפיסתנו את עצמנו.

במאמר סוקר היוז מגוון של טיעונים מבריקים של מומחים שונים בנושא, ומעמת אותם עם טיעוני נגד משלו באופן מבריק לא פחות. באמצעות כתיבה וניסוח ביקורתיים, הוא מזמין את הקורא להצטרף לחגיגה הדיאלקטית ולבחון כמה מהנחות היסוד הפילוסופיות החשובות או הזניחות ביותר – תלוי באיזה צד של המתרס אתם – שקיימות בשוק. הנה 10 טענות עיקריות שלו ושל אחרים, והתהיות שהן עוררו בנו.

1. אם אנו כה קטנים לעומת היקום, זה לא משנה מה אנחנו עושים בחיי היומיום. לשאיפות, להצלחות, לכישלונות, לפעולות או לרגשות אין חשיבות בתמונה הכוללת.
זה לא משנה – למי? האם לא די בכך שזה משנה לנו? האם אנחנו צריכים לאמץ נקודת מבט של צופה מהצד כשאנו מביטים בחיינו וביקום? מה בכלל הקשר בין קנה מידה כלשהו לחוויה הסובייקטיבית של חשיבות החיים? והאם יש לכך רלוונטיות בהתחשב בעובדה שאנו כבולים לתפיסת מציאות אנושית, בזמן שקנה המידה של היקום נמצא מחוץ להשגתנו?

2. מבחינת היקום, אין לנוכחות שלנו או להיעדרה כל משמעות.
איך בכלל אנחנו יכולים להיות חסרי חשיבות מבחינת היקום? האם היקום הוא ישות שמעניקה חשיבות או מבטלת אותה? האם, למשל, לגלקסיה יש חשיבות לעומת התפקיד הזניח שלנו, כי היא יותר משמעותית עבור היקום? האם חשיבות אינה אלא שיפוט אנושי ותו לא? ואם כן, מדוע אנו מאנישים את היקום וכופים את נקודת המבט שלנו עליו?

3. גודל היקום מבהיר לנו למעשה עד כמה מוגבלים אנחנו.
הייתכן שתחושת הקטנות והאומללות לעומת היקום היא למעשה ביטוי לשיגעון גדלות שלנו? ייתכן שהחרדה שאנו חשים נובעת מאמונה בלתי מבוססת שיש ביקום פוטנציאל אינסופי שלעולם לא נוכל לממש? שאולי יש שם משמעות שלעולם לא נוכל לפצח? כלומר, ייתכן שזה הביטוי האולטימטיבי לשאיפה להשיג את מה שאנחנו לא יכולים, ונשאלת השאלה מדוע מלכתחילה קיימת בקרבנו שאיפה להיות משמעותיים בקנה מידה אינסופי.

4. ערך הוא יחסי. אין דבר כזה 'ערך אובייקטיבי מוחלט', ובטח שלנו אין ערך כזה בתוך היקום. זוהי תפיסה שמעוגנת באמונה שיש אלוהות והיא שמעניקה ערך אובייקטיבי לדברים.
נראה כי יש פה כשל לוגי, כיוון שאנו מניחים נקודת מבט שאינה שלנו (את זו של אלוהים), באמצעות נקודת המבט שלנו. ואכן, על פי אמונות שונות, האלוהות מתקיימת גם בתוך האדם עצמו והסתירה נפתרת לפחות באופן חלקי. אבל גם אם נניח שאכן אפשר להפריד את תפיסת העולם שלנו מזו של ישות אלוהית, איזו מין יומרה היא זו, להניח שלכוח על כזה יש תפיסה זהה לשלנו, לגבי החשיבות שלנו. אנשים מאמינים רבים, אם כן, נחרדים כאשר שוטחים בפניהם את הטיעון שקיומו של רוע בעולם סותר את קיומו של אל, כיוון שאל אמור לייצג את המוסר האנושי כפי שאנו מבינים אותו. האם במובן מסוים תפיסה כזו אינה אלא ניסיון לבצע השלכה של טבע האדם על מושג האלוהות?

האם יש נקודת מבט נוספת רלוונטית על כדור הארץ והחיים בו, מלבד זו שלנו?

5. החשיבות שלנו בתוך היקום היא יחסית למסגרת נתונה. ככל שאנו מרחיבים את הידע לגבי היקום, כך מתווספים עוד אלמנטים להשוואה, ואנו מקבלים ממדים זעירים יותר. החשיבות שלנו קטנה עם גדילת מסגרת ההתייחסות.
אבל האם חשיבות היא משאב מוגבל שעלינו לחלוק עם גרמי שמיים, למשל? האם עצם הגדרה זו אינה חוטאת לכל הקונספט של חלוקת קשב? אנו יכולים לייחס חשיבות אימננטית למרחבי החלל בעיצומו של הרהור קיומי, ולייחס להם אפס חשיבות בעיצומו של משחק טניס. וגם אם חשיבות היא יחסית, היחסיות שלה נקבעת על ידי כל כך הרבה גורמים שאינם קשורים לקנה המידה. למשל, מבחינת העיר לונדון, להולדתו של תינוק אחד יש חשיבות מעטה. לא כך אם מדובר ביורש עצר, אז אירוע קטן לכאורה מקבל חשיבות עצומה.

6. חשיבות נובעת מצורות חיים אינטליגנטיות. לכן, אם אנחנו לא לבד ויש עוד הרבה צורות חיים אינטליגנטיות יותר מאיתנו, הרי שחשיבות המין צונחת. אם, לעומת זאת, אנחנו "יהלום בודד במחסן גדול", לקנה המידה שלו אין קשר לחשיבות, אלא לתשומת לב שתוענק לו.
אם כך, הערך שלנו מתקיים רק במידה שאנו מדורגים במקום הראשון ברשימה בת משתתף אחד? האם אנחנו בוחנים את עצמנו ביחס למינים אחרים בכדור הארץ? אם כן, האם אנחנו לא מייחסים להם חשיבות? אנחנו אולי מדרגים עץ כבעל אינטליגנציה פחותה, אבל האם ערכו נגזר בהכרח מפונקציה של תבונה? מה לגבי צילו ופירותיו? כלומר, גם אם אנחנו מוקפים בצורות חיים תבוניות כמונו ואף יותר, זה לא בהכרח מוריד או מוסיף לערך שלנו. ואם בכל זאת אנו אכן יהלום בודד, אז מה הטעם בערך – חשיבות בעיני עצמנו?

7. אנחנו מרגישים חסרי חשיבות בשל חוסר ההשפעה שיש לנו במרחב העצום שמעבר להישג ידינו.
מי קבע שצריכה להיות לנו השפעה על סדרי הגודל של היקום? אם החיים שלנו מתקיימים כאן ועכשיו, איזו תועלת יכולה לצמוח לנו משינוי שלעולם לא נוכל לחוות בגלל פערי מרחב וזמן? יש פה חזרה על תופעת המגלומניה האנושית, התחושה שאמור להיות לנו תפקיד בניהול היקום והשפעה על פעולותיו. זו גישה בלתי רלוונטית מהטעם שככל שחוקי הפיזיקה מספרים לנו, חלק הארי של היקום אינו נגיש לנו, ללא תלות בטכנולוגיה שנפתח, בשל אופי ההתפשטות שלו.

8. אנו חיים על גרגיר אבק, וחוסר החשיבות שלנו נובע מההבנה שדי בבריזה קוסמית קלה כדי למחוק אותנו.
מדוע אנו מניחים שאסון ישפיע על כדור הארץ? אם היקום קיים בערך 14 מיליארד שנים וכדור הארץ 4 מתוכן, מדוע אנו מניחים שהוא לא מסוגל לשרוד ולקיים עוד חיים? ההיסטוריה האבולוציונית הוכיחה כי החיים מתאוששים. וגם אם כדור הארץ כן יושמד ועימו כל החיים, במה זה שונה מאירוע מוות של אדם יחיד, לפחות מנקודת מבטו הפרטית? זו, למעשה, נקודת המבט היחידה שקיימת.

9.  אם היינו גדולים יותר, היקום היה קטן יותר ביחס אלינו והשפעתנו הייתה גדלה.
אבל בפועל, אין לכך שום חשיבות. מה זה משנה אם אין לנו השפעה על אזורים המרוחקים מיליוני שנות אור,  שהם מצידם, חסרי כל השפעה עלינו? ולו היינו גדולים יותר, האם ההשפעה שלנו לא הייתה נשארת זהה באופן יחסי? אם אני מצליח לחמם את החדר שבו אני ישן, מה רלוונטית הטמפרטורה בעשרה בלוקים לכל כיוון? האם השינה שלי לא תיוותר באותה איכות? וגם אם אני גדול יותר ביחס לחדר, עדיין הטמפרטורה היחידה שרלוונטית לשינה שלי היא זו המתקיימת בתוכו.

10. לו היינו יכולים להגביר את כושר ההשפעה שלנו על היקום, הייתה עולה מידת החשיבות שלנו ללא תלות בקנה המידה היחסי שלנו אליו.
גם אם נוכל להרחיב את ההשפעה שלנו על היקום במצב הנתון, כפי שלמעשה קרה בקנה מידה הולך ומתגבר משחר ההיסטוריה (בצורה של טכנולוגיה, למשל), האם באמת תעלה דרגת החשיבות שלנו? האם אנו יכולים לומר בבטחה שאיש מערות ייחס לחייו חשיבות פחותה מזו שאנו מייחסים לשלנו, רק מכיוון שהייתה לו השפעה סביבתית נמוכה משלנו? האם התפתחות ההשפעה לא מפתחת במקביל את רפרנס החשיבות?

מטבע הדברים הנושאים הללו מורכבים מכדי שטיעון, הפרכה והפרכה חוזרת יוכלו לספק את מלוא סקרנותנו. זהו דיון שמעורבות בו דעות אישיות לצד לוגיקה אובייקטיבית, מה שהופך אותו לכמעט בלתי פתיר בעליל, ולמרות ואולי בזכות זאת, למסקרן ביותר. אין פה, אם כן, יומרה לתת תשובות, אלא, כפי שאפשר לראות מהניסוח, להציף שאלות. בכך, ייתכן, תתעורר בקרב הקורא ביקורת משלו ותניע אצלו תהליך חשיבה פרטי.

כתבות נוספות שעשויות לעניין אותך:

האם האנושות עתידה להשתנות מהיסוד? 6 תרחישים שעשויים להשפיע על התשובה

האם המציאות, ואנחנו בתוכה, היא למעשה הולוגרמה? האמת מסתתרת בחורים שחורים

פיזיקאים מתלבטים: האם הזמן באמת עובר או שהשינוי הוא אם כל האשליות?

עוד מרדיו מהות החיים:

ספיישל אייטיז